עמיחי ונינו הי"ד, בן 22 מקצרין, לוחם ביחידת מגלן. גדל בהרי חברון בילדותו ובקצרין בימי נעוריו, נכדם של הרב משה והרבנית מרים לוינגר זצ"ל.
עמיחי היה אישיות מיוחדת במינה. כולו מלא בטוב, רגישות ועדינות, גיבור בעמל תורה ויראת שמיים, ומתוך כך גם לוחם מיומן. כל אתגר וקושי היו עבורו הזדמנויות לתוספת גבורה ועבודת ה', והכל מתוך שמחה על הזכות ליטול חלק בגאולת ישראל. כפי שכתב על המאמץ באימונים בצבא: "זה לא זיעה, זה דמעות של אלפיים שנה".
עמיחי נלחם בכפר עזה בשעות הקרב הראשונות ביום שמחת תורה התשפ"ד, הציל חיי יהודים, ונפל מות גיבורים. לאחר נפילתו נמצאו שירים וכתבים רבים שכתב, דרכם נחשפת ומאירה נפשו המיוחדת, מלאת הצימאון לשלימות, לחיים ולקרבת אלוקים.